גזר דין בתיק ת"פ 6003-06-13

העבירה שבביצועה הורשע הנאשם:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). על פי עובדות כתב האישום, הגיע הנאשם ביום 16/5/13 שעה 01:40 לחנות נוחות "מנטה" שבתחנת הדלק "דלק" בסמוך לקיבוץ סער. הנאשם היה רעול פנים וחמוש בסכין, ותחת איומים שדד מהקופה סכום של
כ-2,692 ש"ח. כאמור, הודה הנאשם בביצוע המעשים הנ"ל והורשע.

תסקיר שירות המבחן והטיעון לעונש:

הנאשם יליד שנת 1993 ובהתאם להוראות החוק התבקש תסקיר בעניינו. שירות המבחן סקר ארוכות את השתלשלות חייו של הנאשם. מטעמי צנעת הפרט לא אפרט את תוכנו של התסקיר. אומר רק כי הנאשם חווה את גירושי הוריו בעת שהיה ילד. הדבר גרם, ככל הנראה, להתדרדרות לעבריינות. לנאשם עבר פלילי עשיר. בנסיבות אלו המליץ שירות המבחן כי יעשה ניסיון לשלב את הנאשם בהליכים טיפוליים מתאימים במסגרות של שב"ס.

ב"כ המאשימה טען לעונש והציג את עברו הפלילי המכביד של הנאשם. מגיליון ההרשעות עולה כי הנאשם נמצא כמי שביצע עבירות רכוש ואלימות רבות במסגרת של ארבעה הליכים שונים. באחד מהם, שהתנהל בבית משפט לנוער, הוא לא הורשע. באחרים הורשע ואף נדון לתקופות משמעותיות של מאסרים ומאסרים מותנים. העבירה הנוכחית בוצעה כשבוע לאחר שהנאשם השתחרר ממאסרו.  לדברי הנאשם, הוא נסע מאילת לצפון כדי לבקר חבר וביצע את השוד כדי לממן את נסיעתו. ב"כ המאשימה ציין כי תלויים ועומדים כנגד הנאשם שני מאסרים מותנים ברי-הפעלה ובנסיבות אלו עתר להפעילם במצטבר. ככל שהדבר נוגע לעבירה נשוא כתב אישום זה, עתרה המאשימה לקבוע כי מתחם הענישה הוא בין 4 ל-6 שנות מאסר, ולהורות על עונש ברף הגבוה של המתחם הנ"ל.

הסניגור הפנה את עיקר טענותיו לאמור בתסקיר, לרקע האישי והמשפחתי שדרדר את הנאשם לעולם הפשע. הסניגור ציין שמדובר בצעיר שלמעשה בגר בין כתלי בית הכלא. הסניגור הדגיש את מציאות חייו העגומה של המשיב, ומבלי להפחית מחומרת המקרה בנסיבותיו, עתר לגזור את דינו במסגרת של מתחם ענישה שנע בין מאסר לתקופה קצרה לבין מאסר של 4 שנים, וכן ליתן דגש בפסק הדין על הצורך בטיפול בנאשם. הסנגור גם ביקש שהכספים שנשדדו ושנתפסו אצל הנאשם, יוחזרו לידי נפגע העבירה.

טיעוני ב"כ הצדדים פורטו בהרחבה בפרוטוקול ולא מצאתי לנכון לפרט במסגרת גזר הדין מעבר לאמור לעיל.

הנאשם הביע חרטה וביקש כי שב"ס יעזור לו בדרך של שילובו במסגרת טיפולית.

שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

חומרתו של המעשה שביצע הנאשם אינה שנויה במחלוקת. הנאשם מכיר בכך וביטא את הדבר במפורש. רק לאחרונה עמד בית המשפט העליון על החומרה שבעבירות שוד בתחנות דלק [ת"פ 5833/12 פלונית ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.9.2013)]. שם בוצע השוד בחבורה ורמת האלימות שננקטה כנגד עובד חנות הנוחות הייתה גבוהה יותר מזו שבמקרה שבפני. הנאשמים היו ללא עבר פלילי ונגזר עליהם עונש של 15 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון הפחית את העונש של אחד מהם לתקופה של 10 חודשים ואולם זאת מטעמים חריגים הקשורים בנאשם הספציפי. וכך אומר בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) דברים הנכונים, בהתאמה המתחייבת, למראה שבפני:

"לקיחת רכושו של אדם בלא רשותו, אסורה עוד משחר האנושות. תחת כותרת מעשה אסור זה, מבחין המקרא בין עבירת הגניבה, שהיא לקיחת רכושו של אדם מבלי ידיעתו, לבין גזל - לקיחת רכושו של אדם בידיעתו ובכוח, וכלשון הזהב של הרמב"ם: "בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד" (משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גניבה, פרק א', הלכה ג). כדברי החוק בספר ויקרא: "לא-תעשק את-רעך, ולא תגזל" (ויקרא, י"ט, י"ג). אף מעניין להפנות לסוגיית הגזל של קרבן חלש, כפי שמתוארת בספר שופטים ביחס להתנהגות בני דן: "ואלה, באו בית מיכה, ויקחו את-פסל האפוד, ואת-התרפים ואת-המסכה; ויאמר אליהם הכהן, מה אתם עשים? ויאמרו לו החרש, שים-ידך על-פיך" (שופטים, י"ח, י"ט). התנהגות זאת, כידוע, אירעה כאשר "בימים ההם, אין מלך בישראל" (שם, שם, א').

בימינו ובמקומותינו מוסדר האיסור בדבר השתלטות אלימה על רכוש בסעיף 402 לחוק העונשין, הקובע עונשי מקסימום שונים וחמורים עד עשרים שנות מאסר לשוד מזויין, או שוד שנעשה בחבורה, כפי שהתרחש כאן.

אף על בית המשפט בבואו ליישם את מצוות המחוקק, לשים לנגד עיניו את החומרה הרבה הנשקפת ממעשים אלה. משקל ממשי יש ליתן לצורך בהגנה על הציבור, ובפרט על אלה שפרנסתם במתן שירות חיוני לציבור, המוצאים עצמם לעיתים קרובות חשופים באישון ליל, קרבנות לעבירות אלימות ורכוש - שוד לאור הלילה. כפי שצוין בפרשה אחרת:

"בלב הדיון ניצב מעשה שוד בחנות קיוסק בשעת לילה מאוחרת, תוך איומים על העובד במקום ותקיפתו. שכיחותם של מקרים כגון דא מחייבת את היחלצותו של בית המשפט לעזרתם של עובדי הלילה. עובדי הקיוסקים נמנים עם שורה ארוכה של עובדים, דוגמת עובדי תחנות דלק ומאבטחים, המעניקים שירות בשעות הלילה לאלה הזקוקים לו. המדובר באנשים אשר עובדים לפרנסתם בעבודות שמטבען אינן פשוטות. בעבודתם חשופים הם למפרי חוק אשר מנצלים את אצטלת הלילה ורדת החשכה לביצוע זממם. לרוב, עובדים אלה נמצאים במקום בגפם, ועוברי האורח המצויים בסביבתם הם מעטים. לא אחת מותקפים "עובדי הלילה" על ידי יחידים או קבוצות אשר שמו להם למטרה להשיג "כסף קל" ביודעם שהעובד נמצא לבדו ולא יתנגד למתן הכסף כאשר חייו ושלמות גופו מונחים על הכף. מעבר לנזק הפיזי שגורמים התוקפים לעובדים, הפגיעה הנפשית לנוכח הטראומה שעברו ותחושת חוסר האונים בה הם מצויים הינן גבוהות במיוחד.

        בתי עסק הפתוחים 24 שעות ביממה ובייחוד בשעות הלילה נועדו לשפר את איכות חייו של הציבור ולאפשר לו זמינות גבוהה לשירותים שונים הניתנים מסביב לשעון. כך לדוגמא, אדם אשר החל בנסיעה ארוכה וגילה לפתע שכמות הדלק המצויה ברשותו אינה מספיקה ימצא תמיד פתרון לבעייתו וכך גם לגבי יתר השירותים הניתנים בלילה. לצד זאת, פתיחתם המבורכת של בתי עסק אלה מזמנת לנו עידן חדש של עבריינות בו מילת המפתח היא "ניצול" ועל בית המשפט לתרום את חלקו ללוחמה בתופעה זו. רשת ההגנה שיכול לספק בית המשפט מתבטאת בהחמרת הענישה שיטיל על מפרי החוק בעניין זה ושתגשים את תכליות ההרתעה והגמול" (ע"פ 4812/12 רשיפל סעדייב נ' מדינת ישראל (11.4.2013)).

לא למותר לציין את הטראומה שחווה המתלונן בעקבות מעשיהם של המערערים. כפי שציין בית משפט קמא: "נקל לשער את רגעי האימה שעברו על המתלונן [כשמערערים 1 ו-3] הפתיעו אותו בחנות, הוא הופל ארצה, סכין הוצמדה לצווארו והוא נדרש למסור כסף. המתלונן תיאר בפני שירות המבחן את השוד כאירוע טראומטי שבעקבותיו הפסיק את עבודתו בתחנת הדלק ומסר כי מאז הוא חושש להימצא במקומות מבודדים בשעת הלילה בגפו".

כך גם במקרה שבפני. במקרה שבפני רמת האלימות שנקט הנאשם, שביצע את העבירה לבדו, הייתה פחותה מזו המתוארת בפסק הדין שצוטט לעיל. עובד חנות הנוחות נמלט מפחד איומי הנאשם עליו באמצעות סכין והסתתר בחדר סגור. עם זאת גם במקרה שבפני נקל לשער את רגעי האימה שעברו עליו. " עבירת השוד פוגעת בביטחונו האישי של הקרבן. תחושת האימה וחוסר האונים בה שרוי קרבן עבירת השוד, והחשש לחייו, מותירים בו לא פעם צלקות חמורות לאורך תקופה ארוכה. מטעם זה קבע בית המשפט לא אחת כי גם מקום בו לא בוצעה אלימות פיזית בפועל, וכן מקום בו כלל לא הוצג כלי הנשק, ראוי להטיל עונשים מרתיעים על המבצעים עבירות אלו (וראו לדוגמא ע"פ 2678/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (15.1.2013); ע"פ 698/07 אברמוב נ' מדינת ישראל (17.6.2007))" [ע"פ 9094/12 איתן טספאי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום  28.4.2013)].